איך מלמדים ילדים לספור בגיל הרך? השלבים ואיך מתקנים טעויות

בחרו היום שלושה דברים קטנים שהילד אוהב, למשל מכוניות, ענבים או כפיות. סדרו אותם בשורה, געו בכל אחד בזמן שאתם אומרים יחד מספר, ואז אמרו את הסכום בקול: “אחת, שתיים, שלוש. שלוש מכוניות.”

השלבים שלהלן מתאימים לגילאי 3 עד 5, אבל גיל הוא רק כיוון כללי. ילדים לומדים לספור בזמנים שונים מאוד, וזה רגיל לגמרי.

מהם שלושת חלקי הספירה?

ספירה נראית כמו מיומנות אחת, אבל הילד צריך ללמוד שלושה דברים שמשתלבים זה בזה:

1. המילים לפי הסדר. אחד, שניים, שלושה, ארבעה, תמיד באותו סדר. זה נקרא רעיון הסדר הקבוע, והוא החלק שילדים קולטים משירים.
2. מילה אחת לכל חפץ. כל דבר מקבל מילת מספר אחת בדיוק. בלי לדלג ובלי לספור פעמיים. זו התאמה חד-חד-ערכית.
3. המילה האחרונה אומרת כמה יש. אם הספירה נגמרת ב”חמישה”, יש חמישה. זה נקרא שמירת כמות (קרדינליות).

תקן Common Core לספירה בגן חובה (K.CC.B.4) מגדיר את אותם רעיונות: אומרים את שמות המספרים בסדר הקבוע, מתאימים לכל חפץ שם מספר אחד ויחיד, ומבינים ששם המספר האחרון שנאמר הוא מספר החפצים. התקן מוסיף שהסכום נשאר זהה בכל סידור של החפצים ובכל נקודת התחלה.

ילד יכול להיות יציב בחלק אחד ולהתנדנד בחלק אחר. לכן הדרך לתקן טעות בספירה תלויה בחלק שצריך עוד תרגול.

שלב 1: מילות מספר לפי הסדר

ילדים רבים מתחילים בדקלום. “אחד, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה” יוצא כמו שיר, לעתים קרובות עם מספר חסר או מוחלף. זו ספירה בדקלום.

שִׁרו שירי ספירה, עשו חרוזי אצבעות וספרו את המדרגות בזמן שעולים. אמרו את המילים עם הילד ולא עליו, ואם מספר נשכח, פשוט אמרו שוב יחד את כל הרצף. מדי פעם המשיכו קצת מעבר למקום שבו הילד בדרך כלל עוצר.

דקלום הוא הבסיס, אבל זו עדיין לא ספירה. ילד שיודע להגיד את המילים עד 20 עדיין עלול לספור שלושה דובים כ”אחד, שניים, חמישה”. צריך לקשור את המילים לדברים.

שלב 2: מילה אחת לכל חפץ

עכשיו הילד מתאים כל מילה לחפץ אחד: נגיעה אחת, מילה אחת. התחילו עם 3 חפצים בשורה ישרה, כך שברור איפה הספירה מתחילה ואיפה היא נגמרת. הראו לו בחצי מהירות, כי היד והקול צריכים לזוז יחד.

הזיזו כל חפץ שנספר לצד השני של השולחן, כדי ששניכם תראו מי כבר נספר. כשזה נעשה קל עם 3, נסו 4 או 5. אחר כך נסו ערימה קטנה ומפוזרת במקום שורה, שקשה יותר לעקוב אחריה.

לילדים מתחת לגיל 3, משחקי הנגיעה והאמירה בפעילויות החשבון לפעוטות הם התחלה עדינה יותר.

שלב 3: המספר האחרון אומר כמה יש

זה הרעיון הגדול, שמירת כמות. ילד סופר ארבע קוביות בצורה מושלמת, אתם שואלים “אז כמה יש?”, והוא סופר שוב. או שהוא עונה במספר שאין לו קשר לספירה, כי “כמה?” עוד לא מתחבר אצלו לספירה שהוא בדיוק עשה.

בסדרת ניסויים קלאסית עם ילדים בני 2 ו-3, רק הילדים הגדולים יותר ענו בדרך כלל על “כמה?” במספר האחרון שספרו. כשביקשו מהם לתת מספר מסוים של פריטים, הצעירים הצליחו רק עם אחד ולפעמים שניים, ולא השתמשו בספירה כדי לפתור את המשימה. החוקרת הסיקה שילדים לומדים את הרעיון הזה בערך בגיל שלוש וחצי.

עם זאת, חזרה על המספר האחרון אינה הוכחה בפני עצמה. מחקר מאוחר יותר על ילדים בני 2 עד 4 מצא שילדים רבים עונים על “כמה?” במילה האחרונה של הספירה בלי להבין עדיין איך ספירה עובדת.

בדיקה טובה יותר היא משחק “תן לי”, מאותו סוג משימה שהחוקרים השתמשו בה. שימו לפני הילד ערימה של 10 דברים קטנים ובקשו: “אפשר לתת לי ארבעה?” ילד שהבין את הרעיון יספור ארבעה ויעצור. ילד שלא הבין עלול פשוט לקחת חופן.

איך עוזרים:

• תמיד אומרים את הסכום אחרי הספירה. “אחד, שניים, שלושה. שלושה תפוחים.” מדגישים את המילה האחרונה.
• משחקים “תן לי” עם מספרים קטנים. מבקשים 2, אחר כך 3, אחר כך 4.
• נותנים שם לקבוצות קטנות במבט אחד. מחקר אחד מצא שילדים בני 3 ו-4 קושרים את המילים “אחד” עד “ארבעה” לקבוצות קטנות עוד לפני שהם לומדים את עקרונות הספירה. לראות כמות קטנה בלי לספור נקרא סובייטייזינג (subitizing). אנחנו ממליצים לנקוב בשם של קבוצות קטנות לעתים קרובות: שתי נעליים, שלושה ברווזים, ארבעה גלגלים.

איך מתקנים טעויות נפוצות בספירה?

הנה ארבע טעויות נפוצות בספירה. כל אחת מצביעה על החלק בספירה שצריך עוד תרגול.

מוותרים על “לא, זה לא נכון”. סופרים שוב יחד, לאט, כדי שהילד יראה את התיקון, ואז נותנים לו לנסות לבד על אותה קבוצה.

נסו בעצמכם: האם הילד שלכם יתפוס את הטעות של Pip?

במשחק שלמטה, Pip הינשוף סופר בקול קבוצת חפצים. לפעמים Pip סופר נכון. לפעמים Pip מדלג על חפץ, סופר אחד פעמיים, מבלבל בין המספרים או אומר בסוף סכום שגוי. הילד שלכם מחליט מה קרה.

כשצופים במישהו אחר סופר, הילד בודק את הספירה בלי להיות זה שנבדק, וכיף לתפוס את Pip בטעות. התחילו עם “עד 5” ושבו ליד הילד בכמה הסבבים הראשונים. אמרו את המספרים יחד עם Pip. המשחק מתאים לגילאי 4 עד 6; לילד בן 3, פשוט צפו יחד וספרו בקול.

למה לצפות בין גיל 3 ל-5

אין לוח זמנים קבוע, רק תמונה כללית מהמחקר ומהתקנים שלמעלה. המחקרים בשלב 3 מצביעים על כך שמספרים קטנים באים קודם, ושרעיון המספר האחרון מגיע בערך בגיל שלוש וחצי.

לקצה העליון של טווח הגילים הזה, Common Core נותן סימן לסוף גן חובה. הוא מצפה שילדים יספרו עד 100 באחדות ובעשרות, יספרו קדימה ממספר נתון, ויספרו עד 20 דברים בשורה או עד 10 דברים מפוזרים כדי לענות על “כמה יש?”.

אם הילד שלכם רחוק מהתמונה הזאת, המשיכו לשחק. ילד בן 4 שנהנה לספור אבל עדיין סופר מחדש כששואלים “כמה יש?” מתאים בדיוק לכמה שבועות של משחקי “תן לי”. אם יש לכם חששות לגבי ההתפתחות של הילד בכלל, רופא הילדים או הגננת הם הכתובת הנכונה.

לעוד רעיונות לפי גיל, ראו את פעילויות החשבון לגיל הרך שלנו.

מה בא אחרי הספירה?

כשספירת חפצים מרגישה קלה, נסו לספור קדימה ממספר שאינו אחד: “יש לנו 4. הנה עוד אחד. ארבע… חמש!” אחר כך השוו שתי ערימות כדי לראות באיזו יש יותר.

גם להזיז כלי משבצת אחר משבצת בלוח זה תרגול ספירה, והפוסט שלנו על משחקי לוח חשבוניים מראה איך להכין אחד בבית. לגילאי 5 עד 6, משחקי החשבון לגן חובה עוסקים בספירה קדימה, בהשוואה ובחיבור עד 10.

בגיל הזה חפצים אמיתיים באים קודם, כי ספירה היא נגיעה והזזה של דברים. אנחנו ממליצים על כמה דקות של ספירה אמיתית ברוב הימים, ועל עצירה כשעדיין כיף.

אם מתאים לכם גם אימון קצר, Math Learner היא אפליקציית תרגול חשבון לילדים בגילאי 3 עד 10. עולם המספרים שלה מתחיל בבועות ספירה, ואחר כך מתאימים מספר לכמות, מה בא אחרי מה ברצף, ואיזה מספר גדול יותר. בכל שלב יש שמונה שאלות, תשובה שגויה מציגה את התשובה הנכונה, ו-15 השלבים הראשונים בכל עולם חינמיים, שיעור אחד ביום. אין בה פרסומות, אין חשבון ואין כלי מעקב, ואפשר להוריד אותה כאן כדי לשחק שלב ליד הילד.